אני אמצא דרך ! (או - יום פאי שמח גם לך !)

מגבת - לקחת ?! (צילום: "אמנים ישראלים") השנה הגעתי אל המדבר כמעט בחוסר כל. כבר כשנחתתי בניו יורק ואחרי שהתייבשתי חצי שעה מול המסוע הבנתי שיש בעיה - נגשתי לנציג חברת התעופה שאחרי בדיקה קצרה הודיע לי בלאקוניות:

- "התיק שלך לא עלה על הטיסה" (מממ - אולי זה בגלל שארזתי איזה כמות חצי מסחרית של חבילות שוקולד עם סוכריות מתפוצצות, שני בקבוקי ערק ו-2 ק"ג תמרים וזה נראה להם טיפה חשוד ?!) - "טוב, אז מה קורה איתו, מתי הוא יגיע ?" - "אנחנו לא יודעים, אתה צריך לברר כשאתה נוחת" כשנחתתי ב-22:45 בסן פרנסיסקו אחרי שני קונקשיינים ו-20 שעות מהרגע שהתחלתי את המסע מבן גוריון בררתי שוב עם נציג חברת התעופה שהפעם סיפר לי: "כן, התיק שלך עדיין לא הגיע, יכול להיות שהוא יעלה על הטיסה הבא או אולי מחר/מחרתיים...". נייס, איזה כיף ! רק זה הייתי צריך - אני בדרך לברנינג מן ויש איתי את המצלמה שלי, ספר, מגבת ומברשת שיניים. כל השאר - נעליים למדבר, תחפושות, גרביים, תיק מים, כובע, בגדים חמים, מעיל, תיק איפור, כובע גרב ועוד - כל זה נשאר מאחורי... - מי אמר "Radical self reliance" יחד עם "the Playa will provide" ולא קיבל ים של אבק ?

אני מנסה להגיע להחלטה מה עושים ומנסה גם למצוא את הטרמפ שלי - רוזלילה חיברה אותי אנדרו שמגיע מברלין ולוקח אוטו ומוכן גם לקחת איזה בחור ישראלי למדבר הסלע השחור. הוא כבר הגיע לסן פרנסיסקו לפני איזה יום וכבר התחיל עם כל הסידורים, שלחתי לו במייל איזה רשימת קניות קטנה - קצת אוכל, קצת אלכוהול, קצת ממתקים ואיזה כמה מסכות אבק. עוד לפני שעליתי על הטיסה מניו יורק לסן פרנסיסקו מצאתי קצת אינטרנט וכתבתי לאנדרו שיש קצת בעיות - "תגיע כבר ונסתדר" - הוא כתב לי חזרה. - "היי תגיד, זה אתה ?" פונה אלי בחור בדיוק ברגע שאני משאיל נייד מבחור רנדומלי זר ביציאה משדה התעופה בסן פרנסיסקו בשביל לעשות שיחה מקומית ולתפוס את אנדרו. - "איזה קטע, אני בדיוק באתי להתקשר אלייך - איך ידעת שזה אני ?" - "וואלה, נראית לי כמו שחשבתי שאתה צריך להראות" מה, אז נשארים ? מנסים למצוא מקום להעביר את הלילה בסן פרנסיסקו ומקווים שמחר על הבוקר התיק כבר יגיע או שיוצאים לדרך ? מסתבר שאנדרו לא ממש ישן כבר איזה יום שלם אבל ממש כבר רוצה לצאת לדרך בשביל להגיע כבר היום לרינו - אחרי התלבטות קצרה מחליטים לצאת לדרך ואני מוצא את עצמי עד מהרה נוהג איזה 4 שעות אחרי שאנדרו מתפחלץ לו - ב-3:30 אנחנו מגיעים לרינו ומוצאים לנו איזה מוטל זול להעביר בו את הלילה. למחרת אנחנו עושים השלמות של אוכל, ציוד ומים ואני עושה השלמות של שיחות טלפון למוקד של אמריקן - מנסה להסביר לאיזה נציג שירות שלהם שיושב בהודו ולא ממש שמע על "עיר הסלע השחור" שאני ממש צריך את התיק שלי ושממש בקרוב אני אהיה במקום שדי קשה להגיע אליו ואין בו ממש קליטה - זה לא ממש עוזר ולברנינג מן הגעתי עם תיק קטן, מגבת, קצת אוכל, מים, אלכוהול ושק של מצברוח טוב כמו שאומרים.

ככה נראים מחנאים שמחים (צילום: "אמנים ישראלים") את בן אני פוגש ב"חדר האוכל" במחנה אליו הצטרפתי השנה עם אישתו - זוג נחמד איתם אני מדבר על הא ודה - פילוסופיה, תפיסת חיים, אמנות ועל כמה מהפרוייקטים שהוא יצר. בן מספר לי על pie in the" sky" מסתבר שבאנגלית יש ביטוי כזה שמשמעו הוא סוג של פרס חלומי שניתן רק אחרי המוות או תקווה לגמול בלתי מושג - מושג שטבע ג'ו היל בשנת 1911. כמה דקות מאוחר יותר מסתבר שבן עשה באמת פאי בשמיים ככה ב"קטנה" לאורך של יותר מ-160 ק"מ מעל איזור המפרץ. יומיים מאוחר יותר כשאנחנו שוב מתראים במחנה הוא מביא לי חולצה מתנה - כתוב עליה "i will find a way" - אני מספר לו שזאת החולצה הנקייה הראשונה שאני לובש מזה 4 ימים - מסתבר שלפעמים אתה מוצאת את הדרך ולפעמים הדרך מוצאת אותך. זה לקח עוד יומיים אבל בסופו של דבר התיק שלי והתחתונים הנקיות הגיעו לברנינג מן - מצאתי דרך ;) אז רק רצינו לאחל לכם יום פאי* שמח ושתמיד תמצא/י את הדרך שלך.

פה אתם יכולים לראות את הפאי* של בן - כן, זה גם סוג של אמנות ;) עוד על הפרוייקט בקישור הזה * פאי - הוא מספר טהור המייצג את היחס הקבוע בין היקף המעגל לקוטרו. פאי הוא מספר טרנסצנדנטי אי רציונלי. * יום פאי - יום החג השנתי של פאי שנערך כל שנה בשלישי למרץ - ה-3.14.