סרט ושאלה לשבת

צאו לשוטט ללא מטרה, צאו לרוץ, לכו לרתוח ! הרשת החברתית פייסבוק משחררת יותר ויותר פונקציות מדיה ומעודדת את המשתמשים שלה להעלות עוד ועוד תוכן - אם זה באמצעות שימוש בנוסטלגיה "היי, תראו מה קרה לך היום לפני 5 שנים" או באמצעות תזכורות על קשרים "היי, תראה, אתה ו-X בקשר כבר חמש שנים - תגיד לו משהו...", ועכשיו גם מעודדים משתמשים לשתף את חייהם באמצעות שידורים חיים וגיבורת התרבות האחרונה Candace Payne עם 15 דקות התהילה שלה (שהיא בעצם אנטי גיבורה - או כמו שאולי הזמרת ריטה הייתה שרה - היא לא כל כך יפה, לא בת 16 וגם אפילו קצת שמנה אבל מהעולם הזה - אנושית, מתרגשת, מלאת חדוות חיים, חובשת את מסכת התרבות הפופולארית וקונה מתנות לילדיה {אבל בעצם עבור עצמנו}).

ככל שאנו מתקדמים כך מתנגנות לי בראש האמירות של ג'י דבור מחבר "תרבות הראווה" ושל ניל פוסטמן מחבר "בידור עד מוות". כותב ג'י - "כאשר הצורך נחלם בחברה, החלום הופך לצורך. הראווה היא חלום הבלהות של החברה המודרנית הכבולה, שאינו מבטא בסופו של דבר, אלא את תשוקתה לישון. הראווה היא שומר הסף של השינה. הראווה היא התוצאה והפרוייקט של תנאי הייצור המודרניים. היא מחוללת זיוף, ניכור, שיעבוד והפרדה. היא השקר שמשקר לעצמו. היא תפישת עולם שהוחפצה. היא ההפרדה הכוללת."

פה הסרט המלא כולל תרגום של "חברת הראווה" למי שלא מוצא את הספר בבית או אצל חברים :) La Société du spectacle (1973) - Guy Debord

ועולה בי הזיכרון של הקטע הזה מתוך הסרט "הרשת" - שהם הוא היה מכוון לטלווזיה אבל אנחנו יודעים הרי שלאט לאט רשת הטלווזיה עוברת לרשת האינטרנט.

מתוך הסרט " הרשת", 1976

הרי כולנו רוצים הכרה בקיום שלנו - אבל האם חשבת אולי מה אתם רוצים לעשות עם 15 דקות התהילה שלכם ובעבור מה אתם רוצים לזכות בהם ?