רוצה גם לכתוב בבלוג ? 
יש לך מה להגיד על תרבות, אמנות, יצירתיות  חינוך, השראה, פילוסופיה, סקירה מה קורה בעולם התרבות/אמנות/עיצוב בארץ ובעולם. 

נשמח לשמוע ממך/אודותייך בכתובת הזאת: 
indie.israeli.artists@gmail.com

הצטרפ/י לקהילה
פוסטים אחרונים
  • רעי דישון

אורגזמה תחת אורגזמה (סטודיואים פתוחים בצלאל MFA שנה א')

כבר לפחות 6 שנים לפחות שאני מבקר בסטודיואים פתוחים של שנים א' וב' ותערוכות הגמר של תוכנית ה-M.F.A (תוכנית התואר השני) של בצלאל (ועוד עשרות תערוכות בארץ ובחו"ל) - כן, תמיד אפשר למצוא פנינים פה ושם ויהלומים מנצנצים - מלוטשים יותר או מלוטשים פחות אבל לרוב ההרגשה שאתה יוצא איתה משם היא - "באסה, שוב פעם עבדו עליי - מדברים לי מעל הראש ויש פה איזה בלוף או דאחקה שאני לא ממש מבין" (או פשוט לא ממש מעניינת...).


כן, זה לא סוד גדול - תואר שני בבצלאל זה "דיל" נדל"ן ומקפצה לא רעה - בעלות של סדר גודל של כ-14,000 ש"ח לשנת לימודים מקבלים: סטודיו בגודל סביר +/- בתל אביב + הרצאות + פידבק/ביקורות על עבודות + נטוורקינג מקומי/גלובלי + לפחות שתי תערוכות + תואר מאסטר מאונ' די נחשבת + עוד שורה מכובדת לרזומה בהחלט שווה בהשוואה לעלויות סטודיו בעיר או מחוצה לה וזאת אופציה שבהחלט כדאי לעמוד מול הועדת הקבלה עבורה. כשראיתי את ההזמנה אותה עיצבה קרן תגר (שכדאי גם להציץ בספרי הרישומים/סקיצות שלה) שנראתה מעט מרושלת תהיתי אם כרגיל תלמידי התואר השני ישמרו על התדמית שלהם ושוב נקלע לקקפוניה ביזארית שלא ממש נגישה ולרוב גם לא ממש מתקשרת - היה תענוג גדול סוף סוף להתבדות ולראות שהפעם לא כך היה הדבר.

אז מה השתנה הסטודיו הפתוח הזה מכל השנים ?

- כבר בשנה שעברה בסטודיואים הפתוחים של המחזור מתחתיהם היה איזה התחלה של משהו שכזה עם הקונספט של "HOTEL BEZALEL" כשכל סטודנט יצר את "חדר האירוח" המקרין את אופיו של האמן. - מדובר בשנתון יחסית גדול (23 סטודנטים) שמקנה תחושה מאוד טובה של מיני קהילה שעובדת תוך כדי גיבוש, פירגון, עבודה בצוות (וגם כל אחד בניפרד ב"זון" שלו) תוך תקשורת רציפה בינהם (מי אמר ולא קיבל קבוצת חפירות בוואטסאפ :).

- תפיסה שעבדה יחסית באופן רציף בין הסטודיואים השונים ושתי הקומות, תפיסה "נכונה" שהתייחסה לכל סטודיו כמיני גלריה מטופלת היטב/ מיני אינסטליישן / עולם קטן וגישה רצינית לנושא.

- הגישה של האמן/ית כמארח נוכח ומסביר פנים שגם אחרי שלל המבקרים שהגיעו (אני הגעתי ממש לקראת הסגירה ולא הייתי בפתיחה) עדיין יש לו סבלנות להגיד שלום, לענות על שאלות (ואולי גם להציע כוסית לחיים). במהלך השיטוטים הזדמן לי להקלע לדיון בין שנים מהאמנים המציגים סביב הסוגיה האם כדאי שהאמן יהיה נוכח בסטודיו או שלא - לדעתי התשובה היא כן, מרבית הפעמים רצוי ש-the artist should be present אולם כמובן שבכל כלל (ובמיוחד באוקיינוס האמנות) יש יוצא מהכלל ויש אמנים שרצוי שלא יתקשרו פנים אל פנים עם קהל.


אז כן, היה ממש תענוג לעבור מסטודיו לסטודיו וכל פעם להשאב למיני עולם מדוייק, נקי, מגובש ומסקרן - כן, היו כמה סטודיואים שפחות התחברתי איתם או עם היצירות שהוצגו בהם אבל סה"כ אכן קיים את מה שהבטיח שהגעתי ביום שבת רותח של דרום תל אביב ברפובליקת הבננות המזרח תיכונית.


הנטיה שלי לשם שנבחר לאירוע הייתה ללכת יותר לכיוון של מהאטמה גנדי שאמר "עין תחת עין וכל העולם יתעוור." מאשר ל"עַיִן תַּחַת עַיִן" כפי שנזכר בספר שמות פרק כ"א - אימרה שנחשבת לעקרון יסוד בהבנת תורת הגמול - אם זה בין אדם לבורא או אדם לחברו. עין תחת עין, אורגזמה תחת אורגזמה בצפיה אל עתיד טוב תוך התבוננות מפוקסת ומפוקחת על המציאות הסוראליסטית מידי אמנים מוכשרים שיש להם עוד שנה לתת לפני שיהיו "מאסטרים" באמנות.

עין תחת עין סטודיו פתוח MFA 2016 30 ביוני, 1-2 ביולי 2016 בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב תוכנית MFA אבולעפיה 6, תל אביב

האמנים המציגים: נורית אגוזי, אלה אוחנה, אסף אלקלעי, דוד בן הראש, אלה ברק, ספיר גל, עומר הלפרין, סשה טמרין, שירי טרקו, חן כהן, אירה לין, שיר מורן, כראם נאטור, דפנה אסתר נוי, שיראל ספרא, נרדין סרוג'י, רחל פרומקין, ליא ציגלר, איה צייגר, סיון ראובן, אפרת רובינשטיין, אמנדה שורץ וקרן תגר