חוזים הם לפעמים....
כמו כל סיפור מתח טוב - הכל התחיל בדבר מה קטן ונחמד שנתקלתי בו- קול קורא (להלן המודעה פה למטה) ששוטט לו ברשת ונראה תמים למדי - "קול קורא להיכלל במאגר גופים אמנותיים ויוצרים עצמאיים" - נשמע סבבה - לא ?
מי לא רוצה להיות ספק אמנותי ויצירתי של בירת ישראל ואחת הערים המקודשות בעולם - לחבר, לסנטז, לרכז ולהקרין החוצה את השילוב של המוח המזרח תיכוני עם הלב של שלושת הדתות - מקודשת או לא מקודשת ?
כשקוראים עוד קצת נתקלים בשורה - "פרטי ההליך והטפסים ניתן להוריד באתר..." ואז אחרי קצת חיפושים ושיטוטים ברשת מצאתי את זה - לקול קורא המלא - לינק, ולחוזה המסגרת - טאדאדאדם... - 16 עמודים עם לא מעט סעיפים שעברתי עליהם בריפרוף הגעתי למסקנה שהיי - אני לא עו"ד... משפטים למדתי רק בכיתה ב'-ג' ומעולם לא באקדמיה, כן, יש לי כמה חברים שהם עו"ד ויצא לי להפגש ולחתום על כמה חוזים בחיי אבל מה רוצים ממני בכלל - אני "כולה" אמן שרוצה להציע רעיונות, לקבל אישור, להפיק את היצירות, לקבל תגמול הוגן ולשלם לבעל הבית, ולקנות קוטג' לחברה ולי (עוד אין ילדים להאכיל...).
וכמו שלידיה מעמותת בר קיימא כותבת (ואני מאוד מסכים איתה) "אולי כדאי במקום חוזים לדבר על הסכמים. חוזים חוזים שחורות והסכמים מבטאים הסכמה :). ובמקום לדבר על זכויות יוצרים (שמן הסתם צריכות להשאר בידי ה... יוצרים) היה עדיף לדבר על זכויות שיתוף."
לשמחתינו הרבה ניצבים לידינו אנשים כמו נורית אשר-פניג ש"במקרה" יש לה תואר תואר במשפטים וגם תואר שני באמנות ומתמחה בנושא של אמנות, זכויות יוצרים (וסוגיות יצירתיות שונות) אז היא כתבה מסמך יפה עם הערות לגבי המכרז. ההערות הללו נשלחו חזרה במייל למחלקה המשפטית של עיריית ירושלים ולמנהלת מחלקת אמנות פלסטית של עיריית ירושלים גב' הילה סמולנסקי (שד"א - היא מהטובים - אבל לעיתים מחלקות משפטיות שולחים חוזים סטנדרטיים שלא מתחשבים ומודעים למצבים וגופים אמנותיים... - מה לעשות, החוק אוהב שחור ולבן ואנחנו האמנים את כל צבעי הקשת... פה אתם יכולים לראות את עותק מסמך ההערות שכתבה נורית שיצא לדרכו קצת יותר משבוע. וכמו בסיפורי מתח טובים - עידכונים בהמשך, טוויסטים בעלילה ועוד... :)
(ותודה לחווה שנתנה לי השראה בזמן הכתיבה ;)