דרושים: "ההרצלים הבאים"

זה מוזר קצת שהשנה יום הזיכרון המקומי מתחבר עם יום הפועלים העולמי, המון מחשבות עוברות לי בראש לאור הדימויים והביטויים שנזרקו אתמול לחלל האוויר בידי מפגינים שזועקים "איחולי" נאצה במרחב הפיזי והוירטואלי אל עבר אנשים שאיבדו את היקר להם, משלחים לעברם פגיונות ביטויים וחצי שפת גוף רגע לפני שהם מתכנסים לטכס זיכרון קולקטיבי עם אנשים השותפים לאותו גורל. הם מטיחים רפש באנשים שמעולם לא פגשו ומרבית הסיכויים גם לא יפגשו למפגש אמיתי בו הם יוכלו להכיר איש את רעיהו, לשמוע את הסיפור שלנו, לפתח יכולת הזדהות איתו, אינטימיות, ואולי אפילו אמפטיה {להבדיל מסימפטיה).

"מה אברך לו במה יברוך ?" שהרי "לכל איש יש שם" - לכן כה עצוב לראות את שמות ה"מברכי" החיילים ביום הזיכרון- "אור פלאי", "נהר מקומי עם שם טוב", "ברוך חיים", "מורד" - קשה להאמין אבל אלו אנשים אמיתיים.

כשאני מנסה לתהות (ואני תוהה אם גם הם חושבים עם עצמם, או בינם לבין עצמם) מאלו מניעים כל אחד מהם פועל, עבור מי, ומה ברצונם להשיג - שהרי גם יום הפועלים היום...

אבל מספיק לדוש בהווה - שהרי כותרת שיר מדינתינו הינו "התקווה". אם סיפור החזון הזה של הרצל הביא אותנו עד הלום - אזי מה יהיה חזון העתיד ? - יותר נכון מה יהיו החזונות העתידיים ואיך הם חוברים להם יחדיו - שהרי אם זה ניכר או לא - כולנו יחדיו פה על הכדור הזה ובנתיים מאדים עדיין רחוק וכנראה שדי קר שם.

בשאלה זאת כנראה מתעסקת תערוכתו של גיא ברילר: "ההרצלים החדשים והסטודיו של אבן השתייה". שתפתח מחר מחר, יום שלישי הקרוב יום העצמאות, 2.5.2017, בשעה 10:30, במשכן לאמנות עין חרוד.

אז מי יהיו אותם ההרצלים החדשים ? ובנתיים תוכלו להתעדכן בערוץ שלהם בספר הפנים.

הוד שבחסד//////ארבע הרצל "חלום ומציאות אינם כה שונים כמו שבני האדם נוטים לחשוב, כל מעשי אדם ראשיתם בחלום וסופם בחלום" בנימין זאב הרצל, מתוך הערות הסיום "מדינת היהודים"

נצח שבגבורה ////// האדי אמר