"The best of us are just good beginners"

"The best of us are just good beginners" Grotjahn

שמי עינת מוגלד, מ-ו-ג-ל-ד. שם מוזר והזוי אתו חייתי כל חיי וכל פעם נאלצתי לאיית אותו לאט-לאט. באופן הזה התרגלתי להתחיל כל אינטראקציה עם אחרים, ובמובן מה, כך הכי טבעי לי לפתוח בלוג זה.

אני אמנית מאז שהמוטוריקה הגסה אפשרה לי להחזיק צבע ביד, ומאז לא הפסקתי. באופן פורמאלי אני בוגרת המדרשה ובעלת תואר שני בטיפול באמנות. הצטרפתי לקבוצה כמנהלת לא מזמן ומאז הספקתי בעיקר לצאת לחופשת לידה. באותה תקופה, רעי עמל ויצר את סדרת ההרצאות במוזיאון והקים את האתר. זו תקופה במהלכה כל אחד מהאדמיניסטרטורים היה שרוי בתהליך אחר ויצירה שונה.

הטור הזה נכתב לקראת פתיחת האתר ותחילת ההרצאות, וכל זאת מחוסר ידיעה לגבי מה שהולך לקרות, ואיזה אופן הדברים יקרמו עור וגידים. כיצד תתקבל סידרת ההרצאות והאתר בעיני הקבוצה ובקהילה. זו גם ההתנסות הראשונה שלי בכתיבה כבלוגרית, כתיבה כהגות ולא על מנת לקדם ולתאר את היצירה האמנותית שלי. הבה נקווה שיהיה פורה ומעניין.

לאור הבראשיתיות המאפיינת את התקופה הקרובה מצאתי לנכון לפתוח את הבלוג\טור שלי עם הציטוט שלעיל. גרוטג'ן (Martin Grotjahn) הינו פסיכולוג מתחום האינטראקציה בין הקבוצה והיחיד. כעת, שקבוצתנו מתעצבת גם כקבוצה אוף-ליינית נראה לי שהוא האדם המתאים לפנות אליו.

אז מה הוא אומר, גרוטג'ן? הוא מציע להסתכל על האדם בקבוצה כאדם בעל היכולת ללמוד ולהתפתח, אשר לומד את עצמו ולומד את העולם. לא קל להיות אדם ולהיות בקבוצה. במיוחד אם אתה אדם יוצר המציג תכנים אינדיבידואליים. השילוב של יוצר וקבוצה יכול להיחוות כקושי כאשר "היחיד" וה-"ביחד" מתקיימים כפרדוקס. בהרצאות הקרבות אנו ננסה ליישב בין הקונספטים השונים. זאת למרות כל החששות שלנו, ומתוך אמונה שזה הזמן לא רק לדבר על קבוצה אלא גם לבנות אותה. אנחנו מתחילים את התהליך, ומקווים שיהיה טוב.

"הטובים שבינינו הינם רק מתחילים טובים" - "מתחילים" גם במובן של התחלה וגם במובן של להישאר מתחיל, לא מקצוען, חובב, והרי במקצוענות אנו עוסקים, אז כיצד זה מתיישב?

רישום: עינת מוגלד

אז בוא נתחיל מההתחלה, מהי התחלה, ומתי מתחילים. התחלה יכולה להתכתב עם הריק, הדף הנקי וחרדת הדף הלבן. זו יכולה להיות המחשבה הריקה והרעיון שעוד לא נעשה ועוד לא נחשב. התחלה מציע הבטחה אך בו בעת גם מהווה קושי: הקושי לצאת מכלום אל תוך הצורה והדימוי. "הריק" הינו חלק משמעותי וייתכן שהינו אף החשוב ביותר בכל תהליך יצירתי. במזרח הרחוק, ה"ריק" הוא המקום עם הכי הרבה אפשרויות. הכול נמצא בתוך אותו ריק כך שעצם היציאה ממנו מהווה סינון ודורשת כיוון, מחשבה, בחירה והחלטה.

כאשר חשבתי כיצד להתחיל לכתוב טור זה, החלטתי להתחיל בלהבין איך אחרים מתמודדים עם השאלה הזו, ולכן העליתי שאלה ופניתי לסיוע של חברי קבוצת "אמנים ישראלים בפייסבוק". שאלתי אותם כיצד הם מתמודדים עם הדף הלבן? (אתם מוזמנים להציץ ולהשתתף בדיון!)[1]

חברי הקבוצה סיפקו מגוון רב של תשובות ודרכים כיצד להתמודד. הזדהיתי במיוחד עם הקונספט "לקפוץ למים", להיכנס מידית לדברים ללא חגורת הצלה, לעיתים אפילו ללא רעיון מרכזי, וכך לראות איך שוחים בכל הלבן הזה. במובן הזה, אין אפילו מתחילים טובים, אלא רק כאלו אשר מוכנים להעז להתחיל. מתחילים טובים פשוט נכנסים אל הדברים, מוכנים להתפלש במציאות, גם אם אינה נעימה. המתחיל המקצוען מוכן בכל רגע להיות "שם", כאשר "שם" הינו מקום לא ידוע. הוא מוכן לצאת לדרך מתוך אמונה שבהמשך כבר יימצא את שבילו.

אז לכל ה-"beginners" באשר הם: התחלה זה עניין למקצוענים ומקצועניות, לאלה המוכנים להתחיל ללא היסוס ובביטחון אל הלא נודע.

בואו נתחיל.

להשתתפות בדיון, ולקראת תגובות הקבוצה :[1]

https://www.facebook.com/groups/artistil/permalink/10152377258196854/ אם הקישור לא עובד עליכם להצטרף קודם לקבוצה "אמנים ישראלים בפייסבוק" בקישור הזה